לאורך תקופה של לפחות אלף שנים, עד המאה השישית לספירה, גדל לחופי ים המלח עץ/שיח מופלא. החקלאי העברי הקדום היה היחידי בעולם שגידל את העץ/שיח והפיק ממנו את אחת התרופות החשובות של העולם הקדום ואת הבושם שנחשב היה לטוב וליקר ביותר באמפריה הרומית. העץ/שיח היה כה חשוב, עד ששימש כאחד מהמרכיבים של הקטורת של בית המקדש ושל השמן בו נמשכו מלכי ישראל. בתקופת המקרא קראו לעץ צֳרִי (צרי הגלעד) וגם קָטַף, נָטַף ובֹּשֶׂם. היוונים היו הראשונים לקרוא לעץ בַּלְסָמוֹן ואילו הרומאים קראו לו אוּפּוֹ- בַּלְסָמוֹן.  אֲפַרְסְמוֹן הוא השם היהודי של העץ/שיח בתקופת המשנה 

הבהרה: עץ/שיח האפרסמון שלנו הוא לא עץ הפרי שהגיע לישראל בשנות החמישים של המאה הקודמת מדרום מזרח סין וגזל לנו את השם.  העץ  Diospyros kaki המניב פרי כתום, מתוק וקשה לעיכול נקרא ביפאנית "קאקי" ובאנגלית "פרסימון" (Persimmon). הדמיון לשם באנגלית והעובדה שבאותם הימים העץ המקראי שלנו היה בחזקת נעדר, סייעו לעץ עם הפרי שעושה עצירות לקבל את השם הקדום. נהוג לזהות את עץ/שיח הבלסמון עם העץ/שיח Commiphora gileadensis (מור הגלעד) וישנה על כך הסכמה רחבה בקרב חוקרי התחום, אך אין וודאות מוחלטת בנוגע לזיהוי זה. זאת ועוד, לא רק שלעץ/שיח האפרסמון/בלסמון יש טיפוסים (קלונים) בעלי שונות רבה, יש גם שני מינים נפרדים לחלוטין הנלחמים על התואר אפרסמון/בלסמון. לשמחתנו הרבה, שני המינים (והרבה קרובי משפחה נוספים) גדלים כיום בחוות האפרסמון.

הראשונים לזהות את עץ/שיח האפרסמון/בלסמון עם העץ/שיח Commiphora gileadensis היו מורה ותלמיד- קארל ליניאוס (Carolus Linnæus) ותלמידו פטר פורסקל (Peter Forsskal). לליניאוס (1707 - 1778), אבי השיטה הטקסונומית למיון של צמחים ובעלי חיים, הייתה קבוצה נבחרת של תלמידים מצטיינים (השליחים) אותם שלח למסעות זיהוי צמחים ברחבי העולם. ליניאוס שלח את תלמידו המצטיין פורסקאל (1732 - 1763) לתימן עם רשימה ארוכה של סימנים ותיאורים ועם מטרה ברורה- לאתר את עץ/שיח האפרסמון/בלסמון. אחרי חודשים אחדים הרעידה קריאת האורורה של פורסקאל את ואדיות תימן- הוא מצא את העץ/שיח אותו נשלח לחפש.

אבי שרשרת הזיהוי של עץ/שיח האפרסמון/בלסמון במקורותינו הוא הרב ד"ר אברהם חיים (עמנואל) לעף ז"ל מהונגריה. מפעל חייו של לעף (1854 - 1944) חוקר מקרא ותלמוד, בוטנאי ובלשן, היה ספר בן ארבעה כרכים- "צמחי היהודים", בהם ריכז את כל הצמחים המוזכרים במקורות (בעיקר בתנ"ך ובמשנה, ותוך הסתייעות בתלמוד ובמדרשים). מטרתו של לעף בחיבור זה הייתה לזהות ולסווג כל צמח המוזכר במקורות לפי הטקסונומיה של ליניאוס - שיטת מיון הצומח המדעית המודרנית. ממשיך דרכו בישראל המתחדשת היה פרופ' יהודה פליקס ז"ל (1922 - 2005,) אבי הראליה המקראית אשר בין חיבוריו הרבים גם הספר "צמחי יער ובושם בישראל". תלמידו וממשיך דרכו, ייבדל לחיים ארוכים (ומאושרים), הוא פרופ' זהר עמר אשר בין חיבוריו הרבים גם הספר "ספר הקטורת" וכן מספר מאמרים על הבלסמון. חוקרים נוספים רבים תרמו בעשרות השנים האחרונות לבסיס הידע על העץ, וראוי במיוחד לציין את פרופ' מרדכי גיחון, פרופ' שמשון בן יהושוע, ד"ר איליין סולווי, ד"ר דוד אילוז, ד"ר ריבקי אופיר, ד"ר רם שניר וד"ר נתיב דודאי.

אנחנו נתקלים לראשונה בעץ/שיח הצֳרִי כאשר אחיו של יוסף משליחים אותו לבור ובסביבה עוברת שיירת ישמעלים הנושאת מטען ריחני. (בראשית פרק לז' פסוק כה') "וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה".

על פי יוסף בן מתתיהו, העץ/שיח הגיע לארץ ישראל רק מאות שנים מאוחר יותר, כמתנה שהעניקה מלכת שבא לשלמה המלך (מלכים א, פרק י' פסוק י') "וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה; לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב, אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת-שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה".

בדרך זאת או אחרת, עץ/שיח הבלסמון הגיע למלכות יהודה והחקלאי העברי הקדום היה היחיד בעולם שהפליא לגדלו (לחופי ים המלח) ולהפיק ממנו מוצרים רבי תועלת. המטעים הגדולים ביותר היו ביריחו. מטעים נוספים היו בחוף המזרחי של ים המלח (בעיירה היהודית המקראית צוער), בעין גדי, בדרום בקעת הירדן (בסביבות קיבוץ גלגל) וייתכן כי גם בסביבות הקומראן ועיינות צוקים. העץ/שיח גודל רק בסמיכות למקורות שופעים של מים מתוקים וכאז גם היום, העץ/שיח לא אוהב מים מליחים. עם הכיבוש הרומי של הארץ התרחב מאוד היקף החקלאות של הבלסמון, הן בשל דרישות השוק (האימפריה הרומית) והן בזכות חידושים טכנולוגיים כמו אקוודוקטים להובלת מי השקיה והדליה של ענפים כבדים. הבעלות על המטעים הייתה בעיקר של בתי המלוכה אך גם של נכבדי העם (לרבי יהודה הנשיא, למשל, היה מטע אפרסמון/בלסמון). עץ/שיח הבלסמון הניב תועלת כלכלית רבה למלכות יהודה כמו לאימפריה השלטת. קלאופטרה (השביעית) מלכת מצריים, חשקה במטעי הבלסמון שהיו בבעלותו של המלך הורדוס. המאהב של קלאופטרה, מרקוס אנטוניוס, הפקיע למענה את חבל ים המלח מידיו של הורדוס והעבירו, למספר שנים, לבעלות של ממלכת מצריים. חלקים שונים של עץ/שיח הבלסמון שימשו למטרות שונות וחומרי הגלם הופקו באמצעים מגוונים. חומר הגלם העיקרי היה השרף אשר מופרש מגזע העץ/שיח (בין העצה לשיפה) בעת פציעתו/חריצתו ע"י להב חד. שרף נדיף זה, אשר בדקה הראשונה הוא "שמנוני" ושקוף מתחמצן עד מהרה והופך לחלבי ולדביק, נאסף טיפין טיפין באופן ידני. בנוסף, חלקים שונים של העץ/שיח (ענפים, עלים ופירות) עובדו בעיקר ע"י כתישה וריסוק ואח"כ השרייה, חמה או קרה, בשמן או במים, אך גם ע"י בישול וככל הנראה גם באמצעות טכניקות ראשוניות של זיקוק ע"י אדים. ענפים יבשים של העץ/שיח נכתשו ושמשו להכנת קטורת וידוע לנו (מהרמבם) על שיקוי לחיזוק הגוף (אחרי הטבילה בבית המרחץ) שהכיל יין ישן, מים טהורים ושמן אפרסמון.

הגידול החקלאי של עץ/שיח הבלסמון כמו גם התעשיות הנובעות מהעץ (הפקת חומרי גלם ורקיחת מוצרים) היו נחלתן של גילדות מקצועיות סגורות וסביב העץ/שיח נבנה מעטה של מסתורין וסוד. יוסף בן מתתיהו מספר על מגדלי האפרסמון מיריחו אשר הקריבו את נפשם על מנת ששתילי הבלסמון לא ייפלו לידי השלטון הרומאי הכובש (למרות שבפועל היה שיתוף פעולה מלא ופורה בין השלטון הרומי לענפי החקלאות והתעשייה של הבלסמון). ביישוב הקדום של עין גדי נמצאה כתובת פסיפס של רצפת בית כנסת קדום מסביבות המאה השלישית לספירה אשר כותרתה היא "רזה דקרתא" - סוד העיירה/כפר בארמית. הכתובת מטילה קללה איומה (העונש מאת "זה אשר עיניו בשמיים") בכל מי שיגלה את סודות העיירה. בעוד וקיימת הסכמה בקרב החוקרים כי סוד העיירה/כפר (עין גדי) קשור קשר ישיר לעץ/שיח הבלסמון, נחלקות הדעות האם הסוד בא מתחום החקלאות (פיתוח בוטני, טכנולוגיה חקלאית) או מתחום התעשייה (עיבוד והפקת חומרי גלם, רקיחת מוצר). אחרי כשבע שנים בהן אנחנו לומדים את העץ/שיח, לא נותר לנו אלא להצטרף להסכמה הכללית כי הסוד טמון בבלסמון ולציין למען שלום בית כי מצאנו סודות גם מתחום הפיתוח החקלאי וגם מהתחום התעשייתי (חלק אפילו הצלחנו לפענח, אבל מתוך חשש מ"זה אשר עיניו בשמיים", אנחנו לא מגלים). סודות נוספים, אולי בעצם הכי מעניינים, הם מתחום נוסף- בירור סגולותיו הרפואיות של עץ/שיח הבלסמון. המחקר המדעי בנוגע לסגולותיו הרפואיות של העץ/שיח צובר תאוצה רק בעשור האחרון ונמצא עדיין בחיתוליו (חלוצי המחקר הם ערב הסעודית) וגם כאן בארץ מתחילים ללמוד את סגולות העץ/שיח. דבר אחד כבר כן ברור- גם אם רק עשירית מהסגולות הרפואיות  שיוחסו לבלסמון בעבר יוכחו מדעית כיעילות, מדובר בעץ/שיח הנושא בשורה משמעותית לאנושות.