הסיפור סביב חוות האפרסמון, חממה חקלאית מיוחדת במינה, בה גדלים צמחי מרפא ובושם שהיו ידועים בתקופה המקראית, הוא סיפור רומנטי ונאיבי, על אדם ערכי בעל תחושת מחויבות ושליחות שיצא למסע.

מטרתו של ארליך היתה להצליח לגדל בארץ ישראל את הצמחים המקראיים, ששגשגו בארץ לפני שנים רבות, אך עם הזמן נעלמו ויחד איתם נעלמו גם המורשת הרחבה והתעשייה המשגשגת שהיו סביבם. זרע הרעיון שנשתל בראשו גדל וצמח וכיום בחווה שלו גדל מגוון מדהים של צמחים שמאחוריהם מסורת ארוכת שנים. 

הסיפור התחיל לאחר לידת הילד השלישי, כאשר ארליך ואשתו חיפשו לצאת מהעיר ירושלים ולעבור לאזור שקט ונינוח יותר. בגלל אהבתם הגדולה למדבר והקרבה לירושלים בחרו לעבור לקיבוץ אלמוג, הממוקם בצפון ים המלח ליד יריחו. לקראת המעבר החליט ארליך שהוא מעוניין למצוא עיסוק חדש ורצה לפתוח עסק בקרבת ביתם החדש.  במהלך ביקור באזור עין גדי, הוא שמע שבתקופת העולם העתיק גדל שם עץ האפרסמון המקראי, שאינו דומה כלל לפרי האפרסמון כפי שאנו מכירים אותו כיום. האפרסמון המקראי שימש כצמח בושם ומרפא והיה צמח מבוקש מאוד.     

ארליך, שהיה בעבר אקטיביסט פוליטי ובכל התחומים בהם פעל חיפש עשייה בעלת משמעות, מצא במפגש עם האפרסמון המקראי את ההרפתקה שחיפש, והחליט שמטרת היוזמה העסקית שלו תהיה החזרת גידול העץ, שמעולם לא בוית, ואת התעשיות הנובעות ממנו לאזור צפון ים המלח.

האפרסמון המקראי גדל בארץ אך ורק באזור ים המלח לתקופה שאורכה לפחות אלף שנה, ע"י החקלאים בממלכת יהודה. על פי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס) העץ הגיע לארץ ישראל כמתנה ממלכת שבא לשלמה המלך והחקלאי העברי איקלם אותו באזור ים המלח ועשה בו שימוש נרחב ומצליח. גודלו של הצמח בינוני, מעט גדול יותר משיח וקטן יותר מעץ ומראהו צנוע, אך יש לו ניחוח חזק וייחודי. מחקרים מראים כי האפרסמון שימש בתקופה המקראית לטיפול במחלות כמו - אפילפסיה, קטרקט וכאבי ראש, ובנוסף הוא שימש כצמח בושם והיה אחד מהבשמים היקרים ביותר בהם סחרו באותה תקופה. הצמח היה משמעותי ביותר עבור אוכלוסיית העבריים המקומיים והוא שימש גם ליצירת שמן, בו השתמשו למשיחת מלכים וכן עבור קטורת בבית המקדש. מסופר כי הקטורת בית המקדש מורכבת ממתכון שהכיל 11 צמחים שונים, מתוכם ארליך מגדל כיום חמישה מרכיבים, והוא מקווה בעתיד הקרוב להחזיר גידול של שניים

במאה השישית לספירה העץ נעלם מהאזור הותיר את ארליך רק עם הרעיון הנאיבי של צמיחת הצמח הנפלא הזה בארץ ישראל. הוא קרא מחקרים רבים, בדק אפשרויות של יבוא העץ מארצות אחרות בהם הוא גודל גם כיום וחקר במו ידיו טכנולוגיות עתיקות ומתכונים של יצור בשמים.

לאחר שנה של חקירת הנושא, מצא ארליך את העץ, שהחוקרים מאמינים שהוא האפרסמון המקראי, והוא הובא לאזור הערבה מספר שנים לפני כן. החוקרים מאוניברסיטת בר אילן, פרופ' זהר עמר וד"ר דוד אילוז, יבאו את העץ מהגנים הבוטניים בלונדון לגן הבוטני בירושלים ומשם הצליחו להפיצו. את העץ המקורי הוחלט לחלק לשניים, כאשר ארליך מצא את דרכו לאחד החצאים והוא שימש עבורו ככלי מחקר להבנת אופן גידול הצמח.

ארליך המשיך לאסוף ולפתח צמחים מקראיים נוספים כמו למשל עץ לבונת הקטורת, וכיום החווה משמשת כחממה חקלאית בה צומח מגוון נדיר של צמחי בושם ומרפא מקראיים. בנוסף, ארליך וצוות של חוקריםומדענים, עוסקים במחקר ופיתוח של הצמחים כדי לפרוץ את גבולות החווה ולפתח את התעשייה הרחבה האפשרית סביב הצמחים הייחודיים.

ביקורים בתיאום מראש: גיא ארליך: 052-449820