|
|
ראיון עם הרב מנחם בורשטיין (ראש מכון פועה) בעיתון הליטאי "הפלס" (המתחרה החדש של יתד נאמן) - אנחנו בפסקה האחרונה מעלה עשן כל שהוא הוא סייע לנעדרי סולטן יעקב, נעזר על ידי השב"כ, חצה ימים וגבולות למדינות ערב עוינות, והאדיר את הבנת סימני הקטורת בבית המקדש הנקראת בפרשת השבוע, פרשת 'כי תשא' * הרב מנחם בורשטיין הידוע כחוקר סממני הקטורת, מעשי התכלת, שירת הלווים ועוד, בסיפור חיים מרתק על סממני הקטורת וסגולותיהן, כיצד מזהים אותן, והחשוב ביותר: התועלת הרבה שהופקה בעקבות מחקריו * שפת הסימנים של הסממנים ..."השבוע הייתה לי חוויה מיוחדת, כאשר ביקרתי בגינת הבשמים של מר גיא ארליך בקיבוץ אלמוג בדרך לים המלח", מספר הרב בורנשטיין. "כמה פעמים שאלתי את עצמי, האם אני חולם, שאני נמצא בגינת התנ"ך או שאני באמת שם? גיא החליט לפני כשנתיים להתמסר כליל לרעיון הבאת צמחיית התנ"ך חזרה לארץ ישראל. הוא אסף בקפידה רבה ממקומות שונים בעולם, את הצמחים השונים, שפיארו בעבר את אזורינו..." האברך המזוקן המתין בקוצר רוח ליד בקתת השומר. הבעת פניו המתוחה הסגירה את חששותיו. כשהתארך זמן ההמתנה, החליט לעזוב את המקום. הוא פתח את השקית בזהירות. "זה לא יאומן" נמלטה קריאת הפתעה מפיו. ידוע ידע כי ישנם זיופים רבים לסממן המור המקורי, אולם הבושם הכוויתי היה אמיתי לחלוטין. * * * היה זה סיומו המוצלח של מרדף ארוך ומיגע אחר מספר בשמים נדירים" סיפר לימים ראש מכון פוע"ה הרב מנחם בורשטין, שלפני שנים חקר את אופן עשייתם של סממני הקטורת, מעשי התכלת, שירת הלווים ועוד. "בשל העזרה הגדולה שעזר לי בחיפוש אחר הסממנים במשך שנים ארוכות, החלטתי אני ועוד מספר רבנים לסייע לו במעט ושלחתי לו בשמים שהיו ברשותו עוד בטרם נעשקו ממנו. האם פקדת פעם את המעבדה שלו בכווית? אני שואל. "רציתי מאד, וכבר היו הזדמנויות שכבר היה לי דרכון מאחר ויש לי דרכון דרום אמריקאי, אולם השב"כ יעץ לי שלא לנסוע בשל החזות הדתית שלי" כך זה התחיל אין זו הפעם הראשונה שהעיתונות מתעניינת במפעלו של הרב מנחם בורשטיין. הוא בנו של הרב שלמה בורשטין – מחשובי תלמידי מיר בחו"ל וממקימי חי התורה באורוגואי. זיהוי סממני הקטורת ואסיפם הוא הספור שלו. מפעל ייחודי בן למעלה מ-30 שנה. לא היתה זו סקרנות בלבד, שהביאה את ר' מנחם בורשטין לחפש אחר סממני הקטורת. היתה זו תוצאה של תהליך ממושך. היום הוא מוכן להגיד ששורשי ההתעניינות נטועים עוד בבית אבא. "אבא המריץ אותנו ללמוד הכל. גם סדרי קודשים וטהרות. אין להסתפק במסכתות הישיבתיות", טען. "הכל זה תורה", נהג לומר. שאיפה זו חוזקה אצל מנחם, תוך כדי שעורים שהוא מעביר לצבור שמתקרב ליהדות. "רציתי להביא לידיעת הצבור מן היופי שביהדות. ראיתי שהדברים קוסמים לשומעים. מגיעים לנבכי נפשם. החלטתי לעסוק בפרטים עתירי יופי: קטורת שריחה טוב, שירתם העריבה של הלויים יופיים של הצבעים "תכלת ארגמן" ועוד. גם התפלה היתה גורם מדרבן למסע החיפושים. "פעמיים בכל יום אמרתי את פרשת הקטורת, ולמעשה לא הבנתי דבר. רבים מחברי השיבו תשובה דומה". עובדות אלו ואחרות נוספות הטרידו את מנוחתו. בלבו גמלה החלטה לפעול לשנוי המצב. אולם ר' מנחם עדיין לא רוצה להחליט לבד וחפץ להיוועץ ולקבל את ברכתם של גדולי ישראל. "הלכתי להתייעץ עם הרה"ג ר' יחזקאל לווינשטיין זצ"ל, הרה"ג שך זצ"ל והרב יהודה קוק, ואלה ייעצו לי כי אתעסק בנושא ונתנו לי את ברכת הדרך". משכך, החליט ר' מנחם לחקור ולעמול על זיהויים של סממני הקטורת ולאסוף את החומרים. שנים חלפו מרגע ההחלטה. במשך עשרות שנים הוא מסתובב ברחבי הארץ בסדרת הרצאות כשמופע אור קולי, וקופסה מדיפה ניחוחות לצידן. את הסיבה לכך שהתחיל דווקא בקטורת הוא מגדיר עניינית. "חז"ל אומרים שריח הוא דבר שהנשמה תלויה בו. פרוזדור ישיר לנשמה", הוא אומר. מחלק הסמים את אחת ההרצאות, זוכר ר' מנחם בורשטין היטב: שוטרי מחלק הסמים של משטרת ישראל ישבו דרוכים באחד מחדריו של המטה הארצי. הם החליפו ביניהם מבטי תמיהה ארוכים למראהו של האברך המזוקן שעמד במרכז החדר. "אתם עוסקים בעבודתכם בסמים מסוכנים ומזיקים" פתח מפקד היחידה. "היום תשמעו על "קטורת הסמים". "סמים" קדושים ומועילים". על פני הנוכחים נראה מבט ספקני. זה נעלם עם תחילת ההרצאה. העילה להרצאה הייתה הזויה לחלוטין. ר' מנחם, בשל מחקרו המקיף נאלץ להחזיק בביתו סוגי סמים שעליהם נזקק לאישור פורמאלי מהמשטרה. אי לזאת גמלה בליבו ההחלטה לזמנם ולתת הרצאה אשר תשכנעם כי אינו משתייך חלילה לגורמים פליליים. בחדר השתררה דממה, שהופרעה מידי פעם בשאלת התענינות. החדר התמלא בניחוחות נעימים כשהמרצה הבעיר למטרות הדגמה צמח אחר צמח. קטורת היא מלשון קטר – "קטרא" בארמית", הסביר המרצה הצעיר. "מטרתה היתה לקשור ולאחד את כלל ישראל" אמר. "זו בדיוק פעולה הפוכה מפעולתם של הסמים שאנו מכירים" מלמל שוטר נבוך. "אלו משקיעים את האדם בהזיותיו. בעולמו שלו, ואילו קטורת הסמים מאחדת את עם ישראל". כשהסתיימה ההרצאה ירד מבול שאלות על האיש. גל ההתענינות גאה. "לראשונה בחיי אני טועם טעמה של יהדות" אמר אחד המשתתפים. לאות תודה העניק מפקד היחידה למנחם בורשטין מאזנים עדינות ששימשו לשקילת סם, אלו הוחרמו מבעליהם: "תוכל לשקול בהם את בשמיך היקרים", אמר. מעתה ישמשו מטרות חיוביות... מרגיש כשגריר גם השקפת עולמו של פרופסור א. השתנתה לאחר צפיה במופע הקטורת. הלה, אנטרופולוג (חוקר שבטים) במקצועו, עסק בנושא הקטורת בתרבויות השונות. לצורך מחקריו בילה שנים רבות בחברת ילידים באפריקה ובמעבה הג'ונגלים של אמריקה הדרומית. הוא רכש בקיאות רבה במנהגי ההקטרה של השבטים. למרות ידענותו במקצועו, היה חסר כל ידע בסיסי ביהדות. דרך משקפיו ראה את הקטורת ביהדות כאחת התרבויות. "כשדברנו על קטורת בתורה, הוא אפילו לא ידע מי היה קורח" מדגיש איש שיחי. לאחר שיחה עם הרב בורשטין, נוכח הפרופסור בהבדל התהומי, ובלבו גמלה החלטה, להקדיש תקופה ארוכה ללמוד הנושא. לאחר לימוד מקיף יצא לסדרת הרצאות מעבר לים. מאז נושא הרצאותיו הוא הקטורת ביהדות. "לראשונה בחיי אני מרגיש שגריר של היהדות" כתב במכתב מארה"ב. היה זה צעדו הראשון של פרופסור א. אל היהדות... "בתורה נזכרו ארבעה סממנים בלבד מסממני הקטורת" אומר בורשטין. "קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה, בד בבד יהיה. ועשית אותה קטורת" הוא מצטט מפרשתנו מפסוקים אלה דורשת הגמרא בכריתות שהיו אחד עשר סממנים. (סמים – מעוט רבים שניים, נטף שחלת ולבונה הרי חמש, סמים – לרבות עוד כמו אלו, הרי עשר, ולבונה הרי י"א) שאר הסממנים מוזכרים בברית"א, ואנו אומרים אותם בתפילה: מור, קציעה, שבולת נרד, כרכום, קושט, קלופה וקינמון. כשיבנה בית המקדש במהרה תתחדש הקטרת הקטורת. "האם היא תורכב מחומרים שהזכרת"? אני שואל. "בענין זה נחלקו הראשונים הוא מסביר הרמב"ם טוען שהם יישארו ללא שנוי. זו גם הסיבה שהוא מזהה את הסממנין בהלכות כלי המקדש. לדבריו יש לזהותם כדי שנדע במה להשתמש כשיבנה המקדש. אולם הרמב"ן אינו מסכים לדבריו. הוא, אומנם, מסכים לקביעה שיהיו אחד עשר סממנין. אך על טיבם של אלה הוא חולק. "ארבעת הסממנים שנזכרו בתורה ישארו ללא שנוי" הוא כותב. אך באשר לשבעת הנותרים, את מקומם ימלאו סממנים שיהיו מצויים באותה תקופה. עבודה מקיפה מנחם בורשטין התכונן היטב למלאכת הזיהוי, בטרם נגש להכנתה. הוא למד את המקורות. "התחלתי בלמוד סוגיות הגמרא ודעות הראשונים והאחרונים. כן ליקטתי את מדרשי חז"ל. במקביל עיינתי בספרות ההלכתית לדורותיה, והגעתי עד למורי ההלכה למעשה". עם זאת, בפיו של מנחם בורשטין הדגשה ברורה: "אינני בא להקטיר קטורת. אך לכל הדעות, ללמוד ולדעת – צריך". העבודה המקיפה נמשכה זמן רב. בצוע המשימה דורש ללא ספק, אורך רוח ודבקות במטרה. השלב הקשה בעבודה הוא הזיהוי. חוקרים רבים ניסו כוחם בכך. רובם התייחסו למלאכתם כאתגר מדעי גרידא. כן התייחסו לנתונים מדעיים בלב. "דברי חז"ל לא היו התמרור המוביל בעבודתם" הוא אומר בלשון המעטה. שונה הדבר בעבודתו של בורשטין. כל זיהוי כביכול שסותר את המקורות המופיעים בחז"ל, ירד מהפרק. זאת ועוד: "כל זיהוי מקורו בדבריהם", הוא מקפיד להדגיש. העבודה חולקה לפי שיטות הראשונים: הסממנים לשיטת הרמב"ם, הסממנים לשיטת רבנו סעדיה גאון וכך הלאה. זיהוי הסממנים הוא עבודה מורכבת. עבודת נמלים. במקומות רבים מופיעים השמות בתרגום לערבית או ארמית. יש לבדוק בכתבי היד המקוריים. באחדים מהמקרים התגלו שבושים. כן יש לברר את אמינותם של כתבי היד. לעיתים מחייבת מלאכת החיפוש, חיטוט במילונים לטיניים. כדוגמא נוקט בורשטין מקרה בו נאלץ לחפש בוטנאי (חוקר צמחים) מומחה לשמות צמחים בערבית. המסורות העתיקות בקרב עדות ישראל היו לעזר רב. "אצל יהודי ג'רבה ותימן עברו מסורות. הנשים התימניות מומחיות עד מאד לסממנים והן עשויות לדעת כל סממן האם הוא אמיתי או שמא מזויף. הללו נוהגים להדליק צמחים מפיצי ריח בברית מילה. מנהג זה הוא זכר לקטורת, הוא אומר בקול נלהב משהו. "גם בספר המדע יש חומר רב" הוא מוסיף. "יש לבדוק זאת. כן כוללת מלאכת הזיהוי השוואת שמות שהשתמרו ברחבי העולם. גם ציורים שמופיעים לצד כתבי יד עתיקים, מסייעים רבות למלאכה". כדי להגיע לזיהוי מדויק יש להשקיע מאמצים רבים. עם זאת עומדת גישתו העניינית של בורשטין מול הצהרה ברורה בתכלית: "אינני מתיימר לקבוע בוודאות מוחלטת שאילו הם סממני הקטורת. אחוזי הסבירות משתנים מסממן למשנהו. באחדים ישנה הסתברות גבוהה יותר שאכן אלו הסממנים. בסיוע השב"כ מאחורי כל סממן בעבודתו של בורשטין מסתתר סיפור אופייני. חלקם הגיעו ל"קופסת ההרצאות" שלו בדרכים לא שגרתיות. מוצאו של אחד הצמחים שבאמתחתו הוא באחת ממדינות ערב המרוחקות. זאת למרות שבכתבי יד ערביים עתיקים נזכר ש"מוצאו מהיהודים". כיום הוא גדל באזור מוסלמי מובהק. הכניסה לשם מותרת למספר קטן של אנשים. הללו, אישים מכובדים ביותר בחיי האיסלם. אחד ממורשי הכניסה היה תושב הארץ. בורשטין פנה אל האיש. הלה סרב לשמוע על הענין. ה"בקשיש" פעל את פעולתו. הוא "התפשר" על סכום כסף נכבד. הענף המבוקש הגיע לידיו של האברך הנמרץ. "אם תרצה להשיג ענף כזה לא תוכל", הוא אומר. "אחרת, האיש גורש מהארץ בגין פעילות פרו אש"פית"... לא על כל הבשמים מוכן מנחם בורשטין להרחיב הדבור. על אחד מהם הוא בקושי מתנדב לפזר פרורי מידע: "הצמח הגיע לידי מאחד ממדבריותיה של מדינה ערבית עוינת. לפי נתונים שבידי, ציינתי במפה את איזור גדולו המשוער. זאת בצרוף שם הצמח. כעבור תקופה קצרה הובא הצמח לידי אחד מאנשי שרותי הבטחון הכלליים". הרב מנחם בורשטין קפץ מכיסאו בשמחה כשהחל לעיין במכתב. "האם אתה מעונין בבושם שמורכב משבעים וחמישה צמחים"? התענין שולחו. הלה סוחר בשמים מהמזרח הרחוק, עמו עמד מנחם בורשטין בקשר. "יתכן שזהו הצרי לשיטת רבנו סעדיה גאון" מלמל בורשטין באושר. הלה שלח את הבושם. ישנה גם רשימה מדויקת המפרטת את תכולתו. זהו בושם עתיק יומין. הוא נמכר בזהירות. רבים בשוק מנסים לזייפו. "קשה לקבוע זהו אם הסממן המבוקש" הוא אומר. "ובכל זאת, אולי"?... על הצרי כבר נכתב רבות. הובטנאים טוענים שזו הכמות הגדולה ביותר שנכתבה על צמח בודד. כנראה שהצרי נחשב לראש הבשמים בתקופות הקדומות. את צמחי הקטורת גידלו ביריחו ובעין גדי. במקום התרכזה תעשיית הבשמים הארץ ישראלית. שמושה היה לאו דוקא לצרכים דתיים. על כך מעיד כתב יד רומאי עתיק. שם גדלו גם שיחי הצרי. בשער טיטוס האברך המצויד במצלמה עורר תמיהה בקרב התיירים הרבים ליד קשת טיטוס ברומא. הלה כוון את עדשתה המשוכללת של מצלמתו וצלם שוב ושוב. כן נמצא בעין גדי פסיפס עתיק. הוא מהווה עדות אלמת לתעשית הבשמים שנכחדה. דעות שונות נאמרו בין גדולי ישראל על זהוי הסממן. רש"י מזהה את הצרי כ"טריאק" – אוסף שרפים ומרכיבים נוספים. נגד השערה זו יוצא הרמב"ן במתקפה חזקה. "לא ידעתי אם טעות סופר, או המגיד כחש לו" הוא כותב. "שהרי הטריאק מכיל שאור ודבש, אבקת עקרבים ושרפים ובשר האפעה". גם האפרסמון זכה להכלל במשפחת הקטורת. הרמב"ם כותב שהצרי הוא "בלסם" – אפרסמון. "אין הכוונה לאפרסמון הידוע בימינו" מדגיש מנחם בורשטין. זהו עץ שגדל בעין גדי. ממנו הפיקו את השמן המפורסם. "בעתיד לבוא עתידים הצדיקים להתרחץ בי"ג נהרות של אפרסמון" הוא מצטט מגמרא בירושלמי. רבן שמעון בן גמליאל אומר אודות הצרי: "הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף". פרופ' זהרי – גדול הבוטנאים בארץ, נסע לטורקיה למחקרו. הוא פצע שבעים וחמישה עצים. מטרתו היתה לבדוק אם הצרי הוא, לבנה רפואי". בגוב האריות ואם עדיין לא סיימתם להשתומם משיטות המחקר הנועזות של ר' מנחם, קראו את הסיפור הבא שהתרחש בגוב האריות בגן החיות הירושלמי. היה זה לצורך בירור על סממן ה'ציפורן' שקושי זיהויו הפך אותו למסתורי עוד יותר. בתורה נקרא ה"ציפורן" - "שחלת". את מקור השם מסביר ה"שלטי גיבורים" כי "זהו שורש הדומה לצפורן של שחל, אריה". "הייתי עדיין בחור ישיבה, מספר ר' מנחם בחיוך מתרפק על הנוסטלגיה. "לא היו פלאפונים או בדומה לו. כעבור ארבעה חודשים צלצל הטלפון הציבורי בישיבה. לא חלפו דקות מספר ושאגות רמות הדהדו בכל רחבי הישיבה: "מנחם, יש לך טלפון מגן החיות"... למרות שכולם צחקו, התייחסו אלי בישיבה בסלחנות בשל הרצינות שבה נקטתי לצורך חקר הקטורת". "בגמרא כתוב שציפורן היא מגדולי קרקע. בערוך כתב שהיא עולה מהים. יתכן שהכונה לצמח ים. מה שמקובל בין יורדי ימים הוא חלזון הסטרומבוס". אומר הרב בורשטין. הוא אומר שאת ספרו שמע מאחד הדיגים. זהו חלזון המוצמד לקרקע. נוהגים לקלפו לשרפו. הבעירה מפיצה ריח נעים בכל האניה... ויש גם את ריחה הדוחה המפורסם של החלבנה. "אכן החלבנה ריחה רע. "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית". החתם סופר אומר שחלבנה הגימטריה "המן". בזיהויה נחלקו גדולי ישראל. הרמב"ם כתב שזהו שרף אילנות מהרי ין. כנגדו טען רש"י שזוהי גלבנה. גם מומחה לצרפתית עתיקה אישר שהכונה היא לצמח הכלך. זהו צמח יפה. גם כשהוא יבש. אך ריח השרף הבוער אינו נעים. גם הרשעים נראים יפים בחצוניותם. לעיתים הם מתנהגים בנמוס. אם תרצה להווכח ברשעתו, המלאכה קלה. עליך רק "לשרוף" אותו מעט", הוא מעיר בחיוך... אלא שאז ישתמש ר' מנחם בלבונה שתפזר ניחוח נעים בחלל החדר שאט אט דוחק את ריחה הנמוג של החלבנה. מקובל שהלבונה מקורה בעץ הגדל במזרח הרחוק. שיח הלבונה, הוא אומר. בענין זה, הדעות די מאוחדות. בתחתית גופו של איל ה"מוסק" נמצאת בלוטה. הדם זורם לתוכה. כשזו מתמלאת, היא מכאיבה לאיל. כדי להפטר מצרה זו, האיל מתחכך בסלעים. גוש דם קרוש צונח ארצה. זהו "צרור המור" מעיר ר' מנחם ביבושת. הרועים נוהגים לאסוף את הגושים. מהם מיצרים את בושם ה"מוסק". זהו אחד הבשמים המפורסמים בעולם. "זהו המור לשיטת הרמב"ם" מבהיר איש שיחי. "בנגוד לדעת הרמב"ם שמקור המור בחי, סובר רבנו יונה מגירונדי שמקורו בצומח. זהו המור החבשי. כיום הוא צומח בגלגולו החדש בבית ספר שדה בעין גדי. צמחי המור החבשי נקלטו גם באזורים אחרים בארץ. הם קבלו תנאים טובים לצמיחה. למרבה ההפתעה הם נותרו קטנים בממדיהם. זאת בנגוד לאחיהם שצומחים בעין גדי. האחרונים מגיעים לגובה רב. גם אצל האפרסמון אובחנה תופעה זו. "עובדה זו מצביעה על אזור גדולם הטבעי" אומר ר' מנחם בורשטין. "בעין גדי גדלו את צמחי הקטורת. בשירות החטופים ר' אליהו (שם בדוי) לא תלה תקוות רבות בתוצאות הביקור. כבר אחת עשרה שנים שאינו מריח דבר. הלה אבד את חוש הריח בעטיה של מחלה קשה. ביום בו קם מ"שבעה" על מות אחותו, הגיע לביתו של ר' מנחם בורשטין. כשהריח את תמצית הלבנדר המקורית אורו עיניו. "אני מרגיש בריח" קרא בשמחה. "שיהיה לעלוי נשמת המנוחה" מלמל. "נתתי לו מעט מהתרכיז לברכת הבשמים במוצאי שבתות" מוסיף ר' מנחם בורשטין. תמצית זו היא הנרד לשיטת רש"י. האזוביון. ריחה עז עד כדי גרימת כאב ראש. עדות לעוצמת הריח אנו מוצאים בדברי הגמרא: "פעם הלכתי לשילה (חורבות המשכן) והרחתי ריח קטורת מבין כתליה" מספרת הגמרא ביומא בשמו של זקן אחד. "גם עיזים שביריחו התעטשו מריח הקטורת"... שאיפה קלה מתמצית הלבנדר ממחישה זאת היטב. הנרד נקרא "שבולת הנרד". זאת בגלל צורת השבולת בראש הפרח. אבן ג'נח – מגדולי המדקדקים היהודיים בימי הביניים – טוען שזהו ורד דמשקאי. וסיפורי ר' מנחם לא נגמרים. "היה זה לפני כ- 25 שנה. בקרב סולטן יעקוב בו לחם הצבא הישראלי מול הצבא הסורי במלחמת שלום הגליל על צומת דרכים מדרום לכפר סולטן יעקוב בעמק הבַּקעה שבלבנון, נרשמו שלושה חיילים נעדרים עד עצם היום הזה : זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן. בעיצומם של המאמצים האינטנסיביים שנעשו באותם ימים בכדי להביא בדל של מידע בעניינם של הנעדרים, צדה את עינו של צבי כץ, אביו של הנעדר יהודה כץ מודעה קטנה באחד העלונים המחולקים בסופי שבוע ובה פורסם כי ר' מנחם תר אחר בשמים ייחודיים. באותם עת כיהן בתפקיד שר ההגנה הסורי מוסטפה תלת שהיה ידוע כחובב בשמים גדול ואף חיבר ספר על הוורדים הדמשקאיים. ואז הבזיק הרעיון במוחו של צבי כץ: שר' מנחם ייסע לשר ההגנה הסורי באמתלה של וורדים ובשמים ואגב זה ידובבו גם בעניין בנו, או לחילופין יחלץ מפיו לכל הפחות בדל של מידע על היותו בין החיים אם חלילה לאו. "כדי שהפגישה תהיה אפקטיבית ביותר, יצרתי קשר עם יו"ר איגוד הוורדים העולמי המתגורר בהולנד וקישרתי אותו עם אבי החטוף צבי כץ", אומר ר' מנחם. "כעבור מספר שבועות לאחר שהצטיידו כראוי נסעו היו"ר ואבי החטוף לדמשק להיפגש עם שר ההגנה הסורי מוסטפה. משחזרו, סיפר לי כץ כי הוא הבין ממנו כי יהודה הנעדר בין החיים". "עד היום אנחנו שומרים על קשר מצוין", אומר ר' מנחם. "לפני כשלושה שבועות השתתף צבי כץ בשמחת הברית של נכדי. הוא תמיד משתדל לומר לי כי את דרישת השלום החמה ביותר הוא קיבל דרכי מבנו הנעדר".
למרות שחלפו לא מעט שנים מאז שהחל הרב בורנשטיין את מחקרו סביב סממני הקטורת, גם בימים אלה הוא ממשיך לכתת רגליו ולחוות מקרוב את הסממנים הייחודיים שהיו בבית הגדול והקדוש ואינם עוד בקדושתם. את הביקור האחרון סביב סממני הקטורת הוא קיים השבוע בקיבוץ הסמוך לים המלח. |
