האיש שרוצה להשיב למדבר את ריח האפרסמון

מאת רועי צ'יקי ארד

פורסם בעיתון הארץ 2.5.2014

גיא ארליך מכר את כל מה שהיה לו ועבר להתגורר עם משפחתו ליד יריחו. המטרה: לגדל את צמח האפרסמון המקראי שנעלם מהארץ לפני 1,500 שנה.

קשה לתאר את המשיכה של גיא ארליך לצמחי מרפא ובושם מקראיים בלי להשתמש במונחים של תשוקה או טירוף. ארליך (43) נטש עבודה קבועה, מכר את ביתו בירושלים ושרף את ירושת אמו ואת חסכונותיו כדי לגדל ב"חוות האפרסמון" בקיבוץ אלמוג שליד יריחו מינים של צמחים שמוזכרים במקרא, חלקם לא בוית מעולם. בראש ובראשונה, הוא פיתח אובססיה למה שחוקרים רבים מזהים כאפרסמון המקראי, השונה מהפרי הכתום המוכר לנו.

האפרסמון המקראי שגדל באזור עין גדי שימש כאחד מצמחי הבושם והמרפא החשובים בעולם העתיק, והיה אחד ממוצרי היצוא המובילים של ממלכת יהודה, שמחירו כמשקלו בזהב.

לפני שבע שנים נקלע ארליך להרצאה בעין פשחה, שם שמע לראשונה על הקומיפורה הגלעדית שמרבית החוקרים מזהים כאפרסמון המקראי שפרח באזור, אך נעדר ממנו כבר 1,500 שנה. "זה היה כאילו הכה בי ברק", הוא אומר, "החלטתי שאני רוצה להשיב את האפרסמון לים המלח ולהחזיר לו את התהילה".

ארליך חיפש בכל העולם שתילים, ובמקביל החל ללמוד בצורה עצמאית את רזי הקוסמטיקה הקדומה.

לאחר חודשים רבים, גילה שבארץ קיימים כבר כמה שתילים. "ארבע שנים לפני שנכנסתי לעניין, היה חוקר גרמני שניסה לגדל אפרסמון", הוא מספר. "הוא הבריח כמה זרעים מערב הסעודית ללונדון,ואלה נחתו בגן בוטני בירושלים. אבל הגן היה באזור קר מדי, הניסוי נכשל והשיח חולק בין החוקרים. את השתיל הראשון קיבלתי מד"ר איילין סולווי מקטורה, שהפכתי לתלמיד שלה. "היום יש לי כבר מעל  2,000 שתילים" .

מטרת החווה, הצופה על ים המלח, היתה לנסות להשיג פרנסה למשפחתו של ארליך, אחרי שנים שלפעילות חברתית שבה נטל חלק. אולם, ההפך קרה: "במקום שאתפרנס מהאפרסמון, אני מפרנס את האפרסמון", הוא מודה בצער. בניסיונו לקבל סיוע, פנה ארליך למט"י, מרכז טיפוח יזמות. שם, איש לא האמין שהחייאת בשמים מקראיים היא הלהיט העסקי הבא. "היועץ שאיתו דיברתי אמר לי 'אתה פנטזיונר, יש לך חלומות גדולים. פיתוח חקלאות ותעשייה עולה המון כסף. לך על תיירות'. אבל הלב שלי אמר להחזיר את בושם האפרסמון".

לאחר הפגישה, החל ארליך לחשוב על פיתוח החווה למרכז מבקרים, "חשבתי שאולי אפרסמון לבד לא מספיק, והכנסתי עוד צמחים לסיפור. מתוך 11 סממני הקטורת של בית המקדש, היום יש לי כבר חמישה צמחים, ואני אשיג עוד שניים. הפכתי לאספן צמחים אובססיבי, והיום ככל הנראה יש לי את אוסף הצמחים המקראיים הפרטי הגדול במזרח התיכון".

ארליך מגדל בחממה, שהיתה בעבר לול תרנגולי הודו, גם את המור והלבונה המקראיים, שהזיהוי שלהם ודאי יותר, ועוד מאות צמחים, כמו למשל הכופר המוזכר בשיר השירים. הוא סבור שזו החווה מהגדולה בעולם לגידול האפרסמון המקראי. "יש מצב שאני גם גדול המגדלים של הלבונה, שצומחת בדרך כלל בר", הוא אומר, "מצד שני, להגיד שיש לך את החווה הגדולה ביותר לאפרסמון ולבונה זה כמו לומר שאתה אלוף העולם בסוליטר".

הגלגול הנוכחי של גיא ארליך, כחקלאי הגר בהתנחלות אלמוג ומנסה לאתר ולהרבות צמחים ששימשו לקטורת בית המקדש, לא היה צפוי במיוחד. ארליך, בוגר תיכון ליד"ה, מגיע מליבת השמאל החילוני. הוא כתב במקומון "כל העיר", זעק בהפגנות לפתיחת עסקים בשבת, היה מיוזמי תעודת כשרות לאאורתודוקסית, הקים את "מעין החינוך הדמוקרטי" כמשקל נגד לש"ס, כיהן כחבר מועצת עיריית ירושלים במפלגתו החילונית של ארנן יקותיאלי, ונפגש עם שר המשפטים הפלסטיני כדי ליזום קבורהאזרחית בשטחי הרשות הפלסטינית. "גיא אף פעם לא נפל לאף קופסה", נזכרת שרון דולב ממרצ, שהגישה איתו עתירה לבג"ץ נגד הרבנות, ואינה מופתעת מגלגולו הנוכחי. ארליך גם לא היה חקלאי,ומספר שבביתו תמיד מתו העציצים שגידל, כי שכח להשקות אותם. "לשמחתי, יש לי פה מחשב השקיה", הוא אומר.

היום ארליך לא יודע אם הוא בשמאל, ונראה שגם לו לא ממש ברור איך הפך למתנחל. "המציאות מורכבת. בהסכם שלום אתפנה, או שאולי אהיה אזרח פלסטין, התבדחנו שאולי נקים מדינה יבוסית. עברתי לאלמוג כי אני אוהב את המדבר ואת התושבים פה. כן, זו התנחלות, אבל אני לא ביישוב שיושב על הצוואר של הפלסטינים. העתיד פה נמצא בערפל. גררתי לחווה אנשים מיריחו שגילו עניין בצמחים. אולי בסוף נוכל לגדל את האפרסמון יחד. אולי אני מתנחל שמאלני? לא יודע. אני פחות מאמין היום בחלוקת ימין־שמאל שחור־לבן ונגד כל נושא החרמות. הכרתי ימנים שהיו הרבה יותר הומאניים לפלסטינים מכמה שמאלנים שאני מכיר". ארליך מספר שהוצעה לו עבודה מצוינת בארגון דו־קיום בתנאי ש"יחזור הביתה". הוא סירב. "זו היתה עבודת חלומותיי בשכר שבחיים לא קיבלתי, והיתה לי דילמה. אני מבין את הדרישה שלהם, אבל אני נמצא במקום אחר. ברור לי שאני חי בהתנחלות, אבל אני לא חי על שרידי אף יישוב ערבי ואני לאפוגע באיש".

לחווה יש שני קהלים מפתיעים. מצד אחד, אנשי מכון המקדש לוטשים עין על הקטורת של ארליךושותפיו, שיסייעו להם בשחזור המקדש. "ישראל אריאל, יו"ר מכון המקדש, היה פה ואמרתי שאםיירד מהשמים בית מקדש אשמח לספק לו קטורת, אבל אני לא בעד לבנות בית מקדש. הוא אמרשאני לא יודע מה היעוד שלי ושאני משוגע. זה היה מצחיק לשמוע ממנו שאני משוגע".

קהל יעד מפתיע אחר התגלה ללבונה, שבה משתמשים בטקסים מוסלמיים. ארליך חושף כי שגרירבאו"ם של מדינה מוסלמית גדולה שאינה בקשרים עם ישראל ביקר בארץ לכבוד יום הולדתו של הנשיא פרס. משרד החוץ לקח אותו לחווה באלמוג, כי הלבונה נכחדת בארצו בגלל שימוש יתר, וכלהנסיונות לביית אותה נכשלו. בעקבות המפגש, סוכם כי חקלאים ממדינה שלישית יבואו לחווה כדי ללמוד את סודות הביות והריבוי של הלבונה ולהציל אותה בארצו של השגריר.

ארליך מביא מהמקרר כמה קרמים שפיתח ממתכון של רופא מהמאה השלישית ובקבוק בושם אפרסמון ומזליף מעט בחרדת קודש על כובעי. הציפיות שלי גבוהות. אחרי הכול, זה היה השאנל 5 של מלכת שבא ושל קלאופטרה, השמן שבו נמשחו מלכי יהודה. בתלמוד נכתב שריחו של האפרסמון היה מפתה כל כך שנמנה עם הסיבות לחורבן בית המקדש: נשות ירושלים היו מטמינות את האפרסמון ליד העקב ואז כשהעלמה "היתה רואה קבוצת בחורים הייתה רוקעת ברגלה והריח מתפשט.  

פרופ' זהר עמר טוען שהסיבה למצור הרומאי על מצדה היתה פשיטות מצד תושבי מצדה על שדות האפרסמון בעין גדי, שהיו הכנסה חשובה לכלכלה הרומאית.

ביחס לתיאורים ההיסטוריים המפתים, הריח די מאכזב. בהתחלה, ניחוח האפרסמון מזכיר טרפנטין, שהופך אט לריח אקליפטוס־מנטה נעים יותר. "להגיד שזה הבושם הכי טוב היום? זה לא", מודה ארליך. "ריח זה עניין של אופנה וצריך לזכור שמדובר בתקופה מסריחה, בית המקדש היה מנגל ענק והקטורת תפקידה היה להפיג את הריח. זה היה הבושם של המלכים ובעלי ההון".

ארליך לא מסתפק בהפיכת האפרסמון המקראי לבושם או מוצר קוסמטי. הוא משוכנע שיתגלה כי הצדק נמצא עם הרופאים הקדומים, שהציגו את האפרסמון כתרופת־על.לפני שנתיים מחקר של ד"ר רבקה אופיר אישש מעט את תחושותיו. הוא הראה איך שימוש באנזים הנמצא באפרסמון שנלקח מהחממה של גיא ארליך הביא להרג של עד %90 מתאי הסרטן בניסוי.

"השותפים שלי אמרו לי לא להגיד את זה כי זה נשמע מגלומני, מאחר ולאשר ולייצר תרופה עולה מאות מיליונים, ואנחנו לא השגנו אפילו שלושה מיליון דולר למיזם המצומצם. אבל מספיק שעשרה אחוזים מהמחקרים והעדויות מהעולם העתיק אמיתיים, ויש כאן בשורה. הבעיה היא שחברות התרופות הגדולות לא אוהבות תרופות מצמחים, כי קשה לרשום עליהן פטנט".

ארליך שנשוי לאפרת, גננת, ואב לשלושה, מתחיל את היום בחמש ורבע בבוקר במשתלה וממשיך עד שש בערב. הוא מספר שילדיו לא נלהבים מהצמחים ומעדיפים לגלוש באינטרנט. ניכר שארליך לא חובב את האפרסמון הכתום המוכר (אותו הוא מכנה "הפרי שמביא לעצירות") ושיוצר בלבול עםהאפרסמון שלו. לאחרונה, קיבל ממשרד החקלאות שטח של כמאה דונם למטע בכניסה ליישוב -הרבה יותר מ–3.5 הדונמים שיש לו כרגע. לעת עתה, הוא מתקשה להשיג את התקציב הדרוש, שלמאות אלפי שקלים, לשטיפת אדמת החוואר. לפחות היחס מצד שכניו השתפר, "בהתחלה חשבו שאני איש מוזר, אבל אחרי שראו שאני מתמיד עם זה כמה שנים, רוצים לעזור לי".

ארליך מדבר על יעוד: "יש לי שליחות תרבותית. כמו שיש רפואה סינית, יש גם רפואה יהודית רבת שנים והאפרסמון הוא גולת הכותרת שלה". לאחרונה חלה תפנית עסקית לטובה. ארליך מספר שחברה אמריקאית גדולה של שמנים אתריים השקיעה כסף בבדיקות ושלחה מזקקה, שעומדת מצוחצחת במרכז החווה. ארליך שולח לארצות הברית בקבוקונים עם שמנים בתקווה לחתימת חוזה שותפות, אבל מודה שהוא לא ישן טוב בלילה. "חוסר ודאות לא עושה טוב לנפש", הוא אומר, "אני לא איש עסקים ממולח. אם אוכל להתפרנס מזה זה יהיה נפלא. אני אוהב את הצמחים, אהיה מאושר לעבוד איתם".

שדרות של אפרסמון

פריחה של לבונת הקטורת

מטע נסיוני של לבונת הקטורת

חוות האפרסמון

האפרסמון